החלטה בתיק ת"א 56693-01-13

רקע ועיקרי טענות הצדדים

1.       לפני בקשה לתשלום תכוף שהגיש התובע אשר נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 21.3.10 שעה שרכב על קטנוע ומונית פגעה בו. כתוצאה מהתאונה נגרמה לתובע פגיעה רב מערכתית, הוא אושפז לתקופה ממושכת ועבר הליך שיקום ארוך.

2.       במסגרת תיק זה קיימת קביעה מחייבת של המל"ל, על פי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, שכן התאונה הינה תאונת עבודה. נכותו הרפואית המשוקללת על פי קביעת המל"ל עומדת על כ- 90%. כמו כן, במל"ל הופעלה גם "תקנה 15" כך שנכותו הצמיתה הועמדה על 100%.

3.       אין חולק, כי לתובע שולמו עד כה על ידי הנתבעת תשלומים תכופים בסך כולל של כ- 112,000 ש"ח, שהאחרון שבהם, בסך 13,800 ש"ח, שולם באוקטובר 2012. אין גם חולק, כי התובע מקבל קצבת נכות מהמל"ל בעקבות התאונה.

4.       לטענת התובע, מאז התאונה וכתוצאה ממנה הוא אינו מסוגל לעבוד, והוא מתקיים מקצבת נכות של המל"ל בלבד. התובע טוען עוד, כי הוא התחתן, כי אשתו איננה עובדת, וכי הזוג מתגורר אצל הוריו. עוד נטען, כי הוצאותיו העודפות של התובע כתוצאה מהתאונה - המתבטאות בעיקר בהוצאות נסיעה והתניידות ובהוצאות רפואיות, מעבר למה שמכסה המל"ל - הן גבוהות ומסתכמות באלפי ש"ח בחודש.

5.       הנתבע מתנגד לבקשה. הנתבע טוען, כי נכון להיום שולמו לתובע תשלומים תכופים בסך של 112,300 ש"ח, וכי התובע קיבל ומקבל קצבת נכות מעבודה מהמל"ל. במצב דברים טוען המשיב, כי הכנסתו של התובע כיום הינה גבוהה מהכנסתו קודם התאונה, וכי אין מקום לתשלום תכוף. בהתייחס להוצאות הרפואיות והוצאות ניידות טוען הנתבע, כי מאחר שמדובר בתאונת עבודה הרי שהמל"ל נושא בהוצאות אלה.

דיון והכרעה

6.       החלטתי לקבל את הבקשה בחלקה. כידוע, מטרתו של הליך התשלום התכוף היא לספק את צרכיו של נפגע בתאונת דרכים הכוללים את " צרכי ריפויו של הנפגע וסיעודו ואת צרכי מחייתו ומחיית בני משפחתו שפרנסתם עליו", עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית (סעיף 5(ב)(2) לחוק). המגמה היא, שהנפגע יקבל סכומים אלה מהר ככל האפשר, כדי לספק לו ולבני ביתו צרכים חיוניים אלה, אשר אינם יכולים "לחכות" עד לבירור תביעתו על פי סדרי הדין הרגילים, הליך שיכול לארוך זמן רב (ראו: ע"א 387/82 "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אסידו, פ"ד מ(4) 213 (1985)). דהיינו, התשלום התכוף נועד לתת מענה הולם לצרכיו השוטפים של הנפגע. לאור זאת ובהינתן הדחיפות והזמניות שבסעד זה, אין בית המשפט נכנס בשלב זה לפרטי הנזק, לרכיבי הפיצויים ולעומקן של המחלוקות, אשר יתבררו במסגרת התביעה העיקרית (ראו: ע"א 358/89 בר-זאב (קטינה) ע"י הוריה ואפוטרופסיה הטבעיים נ' ג'ומעה, פ"ד מד(2), 612 (1990)). לעיתים נדרש בית המשפט להסתפק ב"ראיות לכאורה" אודות צרכיו של הנפגע. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט (כתוארו אז) א' ריבלין במסגרת רע"א 9275/03 פינטו נ' יונה (לא פורסם), מיום 30.11.2003:

"...בבחינת בקשתו של נפגע לקבלת תשלום תכוף לא נכנס אפוא בית-המשפט לעומקן של המחלוקות ולפרטיהן של העובדות, ובודק הוא רק אם זכאי הנפגע לכאורה לפיצויים על-פי חוק הפיצויים. הסעד המוענק לנפגע הוא סעד דחוף, סעד של חירום שאין להתלותו או לדחותו אלא בהתקיים ספק של ממש בעצם זכאותו של הנפגע."

7.       מן הכלל אל הפרט. בשלב המקדמי בו אנו נמצאים, מקבל אני את טענת התובע לפיה הכנסתו כיום מהמל"ל דומה להכנסתו קודם התאונה, ואולם מנגד יש לו הוצאות רבות שנגרמו כתוצאה מהתאונה. על פי הנטען, מדובר בעיקר בהוצאות ניידות וכן הוצאות רפואיות מסויימות. אכן, יש מידה מסויימת של טעם בטענות הנתבע באשר לאופן הגשת הבקשה. ניתן היה לצפות כי הבקשה תגובה ביותר אסמכתאות לצורך ביסוסה וכי תהיה מפורטת יותר. עם זאת, כאמור לעיל, בשלב בו אנו מצויים, שלב בקשה לתשלום תכוף, אין בית המשפט נכנס לפרטי הנזק ולעומקן של המחלוקות בין הצדדים, ודי בראיות לכאורה אודות צרכיו של הנפגע. עיון במסמכים שצורפו לבקשה מלמד, כי ניתן למצוא בהם, על פניו, תמיכה לטענות התובע.

במצב דברים זה, אני סבור כי יש מקום לפסיקת תשלום תכוף נוסף לתובע. בשקלול כל נסיבות העניין, ובכלל זה העובדה שכבר שולמו על ידי הנתבע תשלומים תכופים בעבר, אני מעריך את ההוצאות העודפות של התובע בסכום של 5,000 ש"ח לחודש. על בסיס הערכה זו אני פוסק לתובע תשלום תכוף בסכום כולל של 50,000ש"ח וזאת ביחס לתקופת העבר בה לא קיבל תשלום תכוף, וביחס לתקופה של חצי שנה מהיום. סכום זה ישולם על ידי הנתבע בתוך 30 יום מהיום (בתוספת שכ"ט, כמקובל). בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' סיון תשע"ג, 12 מאי 2013 , בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: